Izidor Blum 1896 - 1945 Edit

Izidor (Israel Leib) Blum was born to Wolf and Golda Blum on 16 July 1896, in Cepari/Bistritz, Transylvania, the Austro-Hungarian Empire. He had four brothers: Abraham, Josef, Dan, Hersch and two sisters: Eve and Rachel.

Izidor-Israel married Anna-Judith Guttman in 1925 and the young family settled in Cepari next to his parents' house. They had four daughters: Iboya-Eve (my mother) – born on March 29th.,1926; Joly-Brendel – born in 1928; Emillia – born on April 9th.,1929 and Maria/Mirian-Zisel - born in 1935.

In Cepari, the extended Blum family owned a grocery shop as well as agricultural lands.

Izidor's father – Wolf, passed away in 1938 and buried in the jewish cemetery in Lushca by Bistritz, and his mother – Golda, passed away in 1943 and buried in the old cemetery of Cepari. In 1938, Izidor, Anna and their daughters left Cepari and moved to the county’s capital city – Bistritz.

In May 1944, just after PassOver holiday, the family was deported to the Bistritz ghetto (established in “Stamboly Farm”) with app. 6,300 Jews from Bistritz county. A month later, on June 2nd,1944, the Blum family was deported to Auschwitz-Birkenau, on the first train transport from the Bistritz ghetto. On arrival, followed by the Selection, my grandmother Anna-Judith (39 years old), my aunts Jolly-Brendel (16 years old) and Maria-Zisel (9 years old) were exterminated in the Auschwitz-Birkenau gas chambers and crematoria.

Thanks to the information received from Arolsen Archives in Germany and from Mauthausen Memorial and Melk Memorial in the republic of Austria, I know that on June 19th, 1944 my grandfather Izidor-Israel Blum and his brother Hersch Blum, were sent from Auschwitz-Birkenau to Mauthausen as prisoner number 74752 (assigned to Izidor-Israel) and 74751 (assigned to his brother Hersch). They were held in Mauthausen for a few days before they were taken on freight trains to the satelite camp Melk. On June 23rd, 1944 they were transferred to Melk together with more than 700 other prisoners categorized as Hungarian Jews.

In Melk, the prisoners mainly had to perform forced labor in the construction of a tunnel system, which was used to build a giant underground factory for the Steyr-Daimler-Puch company (called the Quartz project due to the nature character of the soil). Food supplies, safety precautions and medical care were extremely inadequate. As a result, many of the prisoners, who were already weakened by their previous imprisonment in other camps, often fell ill very quickly and died.

According to the “death book” of the Mauthausen camp, Hersch Blum died of “general sepsis” on October 4th, 1944, while Izidor-Israel also died of “general sepsis” on March 19th,1945. However, it is important to emphasize that the SS, who ran the camp, mostly made up the causes of death listed in the death book and that these do not necessarily correspond to the actual causes of death.

Based on the dates of death, it can be assumed that Hersch's body was transported to the main Mauthausen/Gusen camp and was cremated in the crematoria there. Izidor-Israel on the other hand, was cremated in the crematorium in Melk, which started operating in December 1944. The former crematorium is now the Melk Memorial and the incinerator still exists. In Melk, the almost 5,000 dead are commemorated inside the Memorial on the “Wall of Names”. The names of Izidor and Hersch Blum can also be found there as well as in the Mauthausen's “Room of Names” website.

Dr. Israel Hirsch, grandson

איזידור-ישראל-לייב נולד לוולף וגולדה בלום ב-16 ביולי 1896 בעיירה צ'פארי, ביסטריץ, טרנסילבניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית. היו לו ארבעה אחים: אברהם, יוסף, דן, הרש ושתי אחיות: חוה ורחל.

איזידור-ישראל נשא לאישה את אנה-יהודית גוטמן ב-1925 והמשפחה הצעירה התיישבה בצ'פארי ליד בית הוריו. נולדו להם ארבע בנות: איבי-חוה (אמי) - נולדה ב-29 במרץ, 1926; יולי-ברנדל - ילידת 1928; אמיליה - נולדה ב-9 באפריל 1929 ומרים-זיסל - ילידת 1935.

בצ'פארי, משפחת בלום המורחבת הייתה בעלת חנות מכולת וכן בעלת אדמות חקלאיות.

בשנת 1938 איזידור, אנה ובנותיהם עזבו את צ'פארי ועברו לגור בביסטריצה - עיר הבירה של מחוז ביסטריץ. זמן קצר לאחר מכן, אביו של איזידור - וולף, נפטר בשנת 1938 ונקבר בבית העלמין היהודי בעיירה לושקה שבקרבת ביסטריצה. אמו - גולדה, נפטרה בשנת 1943 ונטמנה בבית העלמין הישן של העיירה צ'פארי. 

במאי 1944, מיד לאחר חופשת הפסח, יחד עם כ-6,300 יהודי מחוז ביסטריץ המשפחה גורשה לגטו ביסטריצה (שהוקם ב"חוות סטמבולי" בפאתי העיר). חודש לאחר מכן, ב-2 ביוני 1944, משפחת בלום גורשה לאושוויץ-בירקנאו, בטרנספורט הראשון של רכבות משא שיצאו מגטו ביסטריצה. עם הגעתם ולאחר הסלקציה, סבתי אנה-יהודית (בת 39), דודתי יולי-ברנדל (בת 16) ודודתי מרים-זיסל (בת 9), הושמדו בתאי הגזים ובמשרפות אושוויץ-בירקנאו.

הודות למידע שקיבלתי מארכיון ארולסן בגרמניה ומארכיון אנדרטת מאוטהאוזן ואנדרטת מלק ברפובליקה של אוסטריה, נודע לי, שב-19 ביוני 1944 סבי איזידור-ישראל בלום ואחיו הרש בלום נשלחו מאושוויץ-בירקנאו למאוטהאוזן שבאוסטריה. איזידור-ישראל נרשם כאסיר מספר 74752 ואחיו הרש כאסיר מספר74751. הם הוחזקו במחנה הראשי מאוטהאוזן מספר ימים בטרם הועברו ברכבות משא למחנה משנה מלק. ב-23 ביוני 1944 הם הועברו למלק יחד עם יותר מ-700 אסירים אחרים שסווגו כיהודים הונגרים.

במלק הוטלו על האסירים עבודת כפייה בבניית מערכת מנהרות, ששימשה לבניית מפעל ענק תת-קרקעי עבור חברת שטייר-דיימלר-פוך. פרויקט חציבת המנהרות נקרא בשם "קוורץ" בשל אופייה של הקרקע בה נחצבו. חברת שטייר-דיימלר-פוך הייתה אחת מיצרני הנשק החשובים של הרייך השלישי. 

אספקת המזון לאסירים, אמצעי הבטיחות בעבודה והטיפול רפואי היו מתחת לכל ביקורת. כתוצאה מכך, רבים מהאסירים, שכבר נחלשו ממאסרם הקודם במחנות אחרים, חלו לעיתים קרובות, בריאותם הדרדרה מהר מאוד ולרוב הם נרצחו כאסירים חסרי תולעת להמשיך בכריית המנהרות.

מעיון ברשימות הניספים ב"ספר המוות" של מחנה מלק, עולה, כי הרש בלום נפטר מ"זיהום דם" ב-4 באוקטובר 1944. כחצי שנה לאחר מכן, ב-19 במרץ, 1945, איזידור-ישראל ניפטר גם כן מ"זיהום דם". חשוב להדגיש כי האס-אס שניהלו את המחנה, לרוב זייפו את סיבות המוות כפי שנרשמו ב"ספר המתים" ולכן אינן תואמות את סיבת המוות בפועל.

על סמך התאריכים בהם ניספו סבי איזידור-ישראל ואחיו, ניתן לשער, שגופתו של הרש הועברה למחנה הראשי מאוטהאוזן ונשרפה במשרפות של המחנה. לעומת זאת, גופתו של איזידור-ישראל, נשרפה במשרפות של מחנה מלק, אשר החלו לפעול בדצמבר 1944. כיום אחת המשרפות במחנה מלק משמשת כאנדרטת זיכרון במקום. כ-5,000 הנרצחים הרשומים ב"ספר המוות" של מחנה מלק, מונצחים על "קיר השמות" שבמקום. ניתן למצוא שם גם את שמותיהם של איזידור והרש בלום. שמותיהם מונצחים גם, באתר "חדר השמות" של מחנה מאוטהאוזן.

ד"ר ישראל הירש, נכד

(israel.hirsch@gmail.com)

Izidor (Israel Leib) Blum wurde am 16. Juli 1896 als Kind von Wolf und Golda Blum in Cepari/Bistritz (Siebenbürgen/Transsilvanien) im damaligen Österreich-Ungarn geboren. Er hatte vier Brüder: Abraham, Josef, Dan und Hersch sowie zwei Schwestern: Eve und Rachel.

Izidor-Israel heiratete 1925 Anna-Judith Guttman und die junge Familie wohnte direkt neben dem Haus seiner Eltern in Cepari. Sie hatten vier Töchter: Iboya-Eve (meine Mutter) – geboren am 29. März 1926; Joly-Brendel – geboren 1928; Emillia – geboren am 9. April 1929 und Maria/Mirian-Zisel – geboren 1935.

In Cepari besaß die Großfamilie Blum ein Lebensmittelgeschäft sowie Agrarland.

Wolf – Izidors Vater – starb 1938 und wurde auf dem jüdischen Friedhof in Lushca nahe Bistritz begraben. Izidors Mutter Golda starb 1943 und wurde auf dem alten Friedhof von Cepari beerdigt. 1938 verließen Izidor, Anna und ihre Töchter Cepari und zogen in die Bezirkshauptstadt Bistritz.

Im Mai 1944, kurz nach dem Pessachfest, wurde die Familie zusammen mit rund 6.300 Juden aus dem Bezirk Bistritz in das auf dem Stamboli-Bauernhof eingerichtete Ghetto von Bistritz zwangsumgesiedelt. Einen Monat später, am 2. Juni 1944, wurde die Familie Blum mit dem ersten Transport, der das Ghetto Bistritz verließ, nach Auschwitz-Birkenau deportiert. Direkt nach der Ankunft und der dabei erfolgten Selektion wurden meine Großmutter Anna-Judith (39 Jahre alt), meine Tanten Jolly-Brendel (16 Jahre alt) und Maria-Zisel (9 Jahre alt) in den Gaskammern und Krematorien von Auschwitz-Birkenau ermordet.

Aufgrund der aus den Arolsen Archives in Deutschland sowie den KZ-Gedenkstätten Mauthausen und Melk in Österreich erhaltenen Informationen weiß ich, dass mein Großvater Izidor-Israel Blum und sein Bruder Hersch Blum am 19. Juni 1944 von Auschwitz-Birkenau nach Mauthausen verbracht wurden. Sie hatten die Häftlingsnummern 74752 (Izidor-Israel) und 74751 (Hersch). Nach einigen Tagen in Mauthausen wurden sie am 3. Juni 1944 zusammen mit 700 anderen Häftlingen, die alle ungarische Juden waren, in Güterzügen in das Außenlager Melk überstellt.

In Melk wurden die Häftlinge hauptsächlich als Zwangsarbeiter bei der Errichtung von Stollenanlagen eingesetzt, die der Firma Steyr-Daimler-Puch als riesige unterirdische Fabrik dienen sollten (aufgrund der Bodenbeschaffenheit auch „Projekt Quarz“ genannt). Da es an Verpflegung, Sicherheitsvorkehrungen und auch medizinischer Versorgung fehlte, erkrankten und starben viele der bereits aufgrund ihrer vorherigen Lagerhaft geschwächten Häftlinge sehr schnell.

Laut den Aufzeichnungen im „Totenbuch“ des KZ Mauthausen starb Hersch Blum an „allgemeiner Sepsis“ am 4. Oktober 1944 und Izidor-Israel starb ebenso an „allgemeiner Sepsis“ am 19. März 1945. Es ist hier aber festzuhalten, dass die SS, die das Lager leitete, die im Totenbuch genannten Todesursachen größtenteils erfand und diese meistens nicht den tatsächlichen Todesursachen entsprechen.

Aufgrund der Sterbedaten kann davon ausgegangen werden, dass die Leiche von Hersch in das Hauptlager des KZ Mauthausen/Gusen gebracht und dort im Krematorium verbrannt wurde. Izidor-Israel andererseits wurde im Krematorium in Melk verbrannt, das seinen Betrieb im Dezember 1944 aufgenommen hatte. Das ehemalige Krematorium ist jetzt die KZ-Gedenkstätte Melk und die Verbrennungsanlage existiert bis heute. In der Gedenkstätte Melk wird den beinahe 5.000 Toten mit der „Wand der Namen“ gedacht. Die Namen Izidor und Hersch Blum finden sich dort ebenso wie auch im „Raum der Namen“, dem digitalen Gedenkbuch für das KZ Mauthausen und seine Außenlager.

Dr. Israel Hirsch, Enkel